הודעה לבעלי האתר
)
יינות:
באיסור יין של גוי ישנם שני סוגי איסור: האחד הוא איסור "יין נסך" שהינו יין שננסך- או שקיים חשד שננסך- לכבוד האלילים.
המקור בתורה:
בשירת האזינו בדברו על האלילים – אומר משה רבנו: “אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם”. מפסוק זה לומדת הגמרא במסכת עבודה זרה: כשם שזבח האלילים אסור, אף יין שננסך לאלילים, אסור. אי לכך יין של גוי אסור מחשש שנוסך לאלילים. וכן יין של יהודי שנגע בו גוי גם הוא אסור שמא במגעו התכוון לנסחו לאלילים.
מצוות לא תעשה:
הרמב”ם בספר המצוות מחדד איסור זה, ומבהיר כי היין אסור אף בהנאה, וכי עונשו של העובר על איסור זה הוא “מלקות”. עוד מדגיש הרמב”ם: כי איסור יין נסך הינו איסור מדאורייתא, ונמנה על תרי”ג המצוות, כחלק ממצוות “לא תעשה”.
סתם יינם:
השני הוא "סתם יינם" והוא יין שאינו חשוד שנוסך לאלילים, אלא נאסר מפני שעלול לגרום לנישואי תערובת בין יהודי לגוי. שכן ”גדולה לגימה שמקרבת” ובאם ישתו יין יחד עם הגויים עלולים להגיע לידי קרבה העלולה להוביל לקשרים חברתיים שיובילו לנישואי תערובת.
מהי נגיעה:
כאמור אף יין של יהודי שנגע בו גוי-נאסר. מהי הנגיעה שאוסר בה העובד כוכבים את היין בהנאה?
שיגע בידו או ברגלו או בדבר אחר שבידו וישכשך, אפילו בפיו, כגון ששתה ממנו או שמצץ בקשית מחבית והעלהו לפיו, כל היין אסור.
מחלל שבת:
בבית יוסף מובאת תשובת הרשב"א שכותב: אבל מומר לחלל שבתות בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי חז"ל הוא מין ויינו יין נסך וכו'. וכך נפסק בשולחן ערוך.
למעשה בכל היקבים הכשרים כל העובדים הבאים במגע עם היין הם שומרי שבת.
ליקר
ליקר הינו משקה אלכוהולי בטעם פירות, עשבי תיבול, אגוזים, תבלינים, פרחים, או קצפת, בתוספת סוכר. מקור המילה ליקר הוא מהמילה הלטינית Liquifacere שמשמעותה: “התמוססות” הכוונה היא להתמוססות חומרי הטעם והריח, במשקה. הליקרים הם בדרך כלל מתוקים למדי, אינם מיושנים, אך מושהים לזמן מה במהלך ייצורם, בכדי לאפשר לטעמים להתמזג.
צאצאי התרופות:
הליקרים המודרניים הינם צאצאים היסטוריים של תמיסות אשר שימשו בעבר הרחוק כתרופות על בסיס עשבים וצמחים, ומקורם בעיקר באיטליה. כיום, ליקרים מיוצרים ברחבי העולם, ושותים אותם בדרכים רבות: כמשקה נקי, עם קרח, עם קפה, מעורבים עם שמנת, משמשים כרכיב בבישולים או כתוספת לקוקטיילים.
אלכוהול הבסיס:
אלכוהול הבסיס יכול להיות תזקיק של תבואה או של יין. וודקה. טקילה, קוניאק, וויסקי או כל משקה אלכוהולי אחר. באם הוא תזקיק של יין הרי הוא באיסור סתם יינם – יין נסך. קיים ליקר דבש שהוא בדרך כלל על בסיס ויסקי, והרי הוויסקי מיושן בחביות יין של גויים, ואינו כשר.
הטעמים:
ניתן לשלב בליקר אין סוף טעמים: טעם פירות, שוקולד, עשבים, דבש ועוד. בכדי שהליקר יקבל את טעמו הרצוי, מכילים רבים מהליקרים חומרי טעם וריח מלאכותיים, העלולים להיות מיוצרים משומנים מהחי. כמו כן עלול הליקר להכיל תוספת גליצרין. הגליצרין הינו תוצר לוואי של שומנים. העלול להיות מופק משומנים צמחיים או משומנים של בעלי חיים – דבר שכמובן הופכו לטרף.
ליקר שמנת:
אחד מסוגי הליקר הנפוצים הוא: אייריש קרים שהוא ליקר על בסיס שמנת וויסקי וקפה (Irish Cream מותגים נוספים מוכרים הם "קרולנס", "מילווד" ו"בושמילס קרים". בתהליך הייצור של הליקר מחשמלים את המולקולות של השמנת והוויסקי כדי שלא תיפרדנה זו מזו. נהוג לשתות אייריש קרים במגוון דרכים – כמשקה נקי, כתוספת לקפה במקום חלב וסוכר.
למעשה:
ליקר חייב בכשרות מהודרת ומדוקדקת שכן בניגוד למשקאות אחרים אשר ישנם חוקים ונהלים מה מותר להכניס לתוכם, הרי שהליקר הינו משקה חופשי ויכולים לערב בו כל שיחפצו.
וודקה
חומר הגלם לייצור הוודקה עשוי להיות מכל דבר המכיל עמילן/סוכר. אותו יאכלו השמרים ויהפכוהו לאלכוהול.
הרוסים והשוודים מייצרים אותו מחיטה ושעורה, הפולנים מתפוחי אדמה ושיפון והצרפתים מענבים, בחלק ממדינות אירופה כמו פולין המרכזית ובשאר מדינות “חגורת הוודקה” מתעקשים כי וודקה תיוצר רק מדגנים, תפוחי אדמה, סלק סוכר ומולסה חגורת הוודקה כוללת את המדינות הנורדיות, המדינות הבלטיות, פולין, בלרוס, רוסיה ואוקראינה. אלא שגם במדינות אלו מוסיפים לוודקה גליצרין העשוי להיות טרף.
אלכוהול מי גבינה/יין:
מי גבינה הינם תוצר לוואי של גבינה, הנותר לאחר שחלב הפך לגבן, וסונן. מי הגבינה מכילים אחוזי שומן נמוכים ואחוז חלבון גבוה. וכן סוכר / לקטוז. מוסיפים למי הגבינה שמרים ובעזרתם מתסיסים ומזקקים לאלכוהול. אלכוהול מיין מרתיחים את היין עד להתאדות, לוכדים ומקררים את האדים ההופכים בחזרה לנוזל אלכוהולי שקוף, ללא ריח ובטעם נייטראלי.
גליצרין:
הוא תרכובת אורגנית פשוטה בעלת חשיבות עליונה בכל הייצורים החיים בתעשיית המזון הוא משמש כחומר הלחה וכמסמיך, גליצרין מופרד משומנים ושמנים, הוא עשוי להיות מופרד הן משמן צמחי והן משומן של בעל חי. הוא מוסף לוודקה בעיקר לצורך קבלת הרגשה “חלקה” ובליעה נעימה של הוודקה, וכן כמשפר טעם.
כשרות הוודקה:
באם קיימת וודאות כי הוודקה מזוקקת מדגנים או תפוחי אדמה בלבד, אין בעיה כשרותית, אלא שרק ביקור של משגיח במזקקה יכול להבטיח שוודקה מופקת מתפוחי אדמה או מדגנים בלבד ולא מדברים אחרים ושאין בה תוספות שונות, כיוון שגם באם הוודקה מופקת מענבים לא ניתן להרגיש בטעם לאחר הזיקוק, שכן הזיקוק מנטרל את הטעמים. ובאם מזוקקת מיין הרי שהיא אינה כשרה משום “יין נסך” ו”סתם יינם”. באם מזוקקת ממי גבינה, הרי היא חלבית ובגזירת “חלב עכו”ם”.
וודקה בטעמים:
כיום נפוצה מאד וודקה בטעמים, אשר לה נוספים בעיות כשרותיות נוספות. יש לדעת כי תחום תעשיית התמציות המלאכותיות הינו בין הקשים ביותר כשרותית, הם עקב החומר המדלל אשר הוא בדרך כלל גליצרין העשוי להיות מבעלי חיים כנ"ל, והן מבחינת כלים שבהם יוצרו תמציות העשויות מבשר טרף.
המאמר כשרות היין מתוך הספר "מושגים בכשרות המזון" שיצא בקרוב לאור אי'ה מאת יוסי שטיינברגר
